ביום שני הקרוב יצלצל הפעמון, אלפי ילדים ייכנסו לכיתה כשהלב שלהם עדיין במקלט. ברגע ששנת הלימודים מתחילה והכל לכאורה חוזר לשגרה: שיעורים, מבחנים, שיעורי בית והציפייה להצליח. אבל מאחורי השגרה הזאת מסתתר סיפור עמוק יותר: ילד או ילדה שעד לא מזמן רצו בין המקלטים, דאגו לאחים הקטנים וראו את הוריהם עייפים ומודאגים, נכנסו עכשיו לשנה חדשה מבלי להספיק לעכל את מה שעברו.
גם ההורים וגם צוותי החינוך מתמודדים עם עומס רגשי אישי. כשהמיכל הרגשי של המבוגרים מלא, קשה להעניק לילדים את התמיכה שהם זקוקים לה, גם אם הרצון גדול. התוצאה – ילדים שמגיעים ללמידה עם תיק מלא במחברות, אבל גם בפחד, חרדה ותחושת חוסר ביטחון.
בזמן שהילדים מבלים את רוב שעות היום במסגרת בית הספר, הצוות החינוכי חשוף להתנהגותם ולצרכיהם ומלווה אותם/. מסגרת זו מהווה הזדמנות ייחודית לטפח לא רק את הידע והכישורים, אלא גם את ההתפתחות הרגשית, הקוגניטיבית, ההתנהגותית והחברתית של התלמידים. בכך, גני הילדים ובתי הספר ממלאים תפקיד מרכזי בזיהוי מוקדם של קשיים רגשיים והתנהגותיים, לפני שהם מתעצמים להתקפי חרדה, ומאפשרים מתן תמיכה רגשית משמעותית שיכולה למנוע הידרדרות במצבם הרגשי ופגיעה בהישגיהם..
מאז אוקטובר 2023, מחקרים בישראל מצביעים על עלייה חדה במצוקה רגשית בעקבות מלחמת "חרבות ברזל": מכבי שירותי בריאות דיווחה על זינוק של 112% באבחנות PTSD בכלל האוכלוסייה, בעוד שמחקר "יד על הדופק" מצא שבני נוער חווים יותר סימפטומים פוסט-טראומטיים, ירידה בתחושת השייכות לבית הספר ומעל ל-52% אינם פונים לבקש עזרה למרות המצוקה הברורה.
התמונה הכוללת מצביעה על מציאות של חרדה, לחץ וחוסר יציבות מתמשכים בקרב בני נוער בפרט ובציבור הישראלי בכלל. אך מעבר לכך ישנו אתגר כפול הקיים בזמני שגרה ומחריף בזמני חירום: תלמידים רבים מתקשים למצוא את האומץ לבקש עזרה, ולא תמיד מודעים או מסוגלים לבטא את הקשיים שהם חווים. גם כאשר הם מגלים אומץ ופונים לקבלת סיוע, צוותי החינוך, למרות רצונם לתמוך, לעיתים אינם מצוידים בכלים הדרושים כדי להעניק מענה מתאים ויעיל. עד אשר התלמידים מצליחים לעבור את המחסום הפחד, הם עלולים להישאר ללא התמיכה הנחוצה בעוד שהמערכת ממשיכה להתמודד עם המצוקה ההולכת וגדלה.
אין הוראה אפקטיבית בלי רווחה רגשית, ואין למידה משמעותית ללא תחושת ביטחון
כאשר התיק של ילדנו מלא לא רק במחברות וספרים, אלא גם ברגשות מעורבים כמו פחד, חרדה, עייפות רגשית ותחושת חוסר ביטחון, המשקל שעליו הוא נושא גדל משמעותית. ההתמודדות היומיומית היא קריטית לבניית חוסן רגשי, והיא מתחילה בזיהוי מוקדם של הקשיים ובהקניית כלים לוויסות והתמודדות עצמית, שיחזקו את תחושת הביטחון והיציבות לא רק בזמני חירום ושגרה.
משרד החינוך עושה צעדים חשובים לקידום הבריאות הרגשית בבתי הספר, ומציע תוכניות ותמיכה מקצועית כחלק מהשגרה החינוכית. עם זאת, המציאות המורכבת של התלמידים היום מחייבת מערכת המשלבת לצד השאיפה להישגים דגש על רווחה רגשית, תחושת ביטחון וחיזוק החוסן הרגשי היומיומי. רק כך ניתן לאפשר לכל תלמיד ותלמידה לממש את מלוא הפוטנציאל. רצוי שארגז הכלים של צוותי ההוראה יכיל כלים ומענים למגוון הקשיים בשטח, שגם יעזרו לצוות החינוכי בהתמודדות עם עומס משימות מחסור בזמן וחוסר ידע מקצועי מעמיק בזיהוי סימני חרדה וטראומה. בנוסף, מומלץ שלמערכת יהיו מנגנוני מעקב רציפים ומתן מענה אישי, במיוחד בזמני משבר. ולכן יש צורך בהרחבת ההכשרות, בהקצאת משאבים ייעודיים ובשילוב אנשי מקצוע מוסמכים כדי להבטיח תמיכה אפקטיבית ובת-קיימא.
חשוב שהמערכת תהיה מאוזנת ומווסתת כבר לפני שהילדים מגיעים אליה, כדי להקנות להם תקווה וצמיחה מחדש. כך בית הספר יכול להפוך למקום בטוח ומייצב, שממנו נבנה דור חזק ובעל חוסן רגשי שיידע להתמודד טוב יותר עם האתגרים שבפניו. חשוב מצד אחד לעזור לילדים להתחבר למשאבים הפנימיים שלהם במקום להישאר רק במוקד הקשיים, ובמקביל להכשיר את הצוות החינוכי לזהות את המצוקות ולתמוך בוויסות הרגשי של עצמכם ושל הילדים כבר במסגרת הבית-ספרית.
החרדה והסטרס הם כמו כדור שלג שצריך לעצור אותו בזמן אחרת, הוא רק יגדל ויתעצם, ישפיע עמוק יותר על צוותי ההוראה ועל התלמידים ויוביל לפגיעה משמעותית ברווחתם הרגשית והיכולות הלימודיות. לכן, זיהוי מוקדם ומתן תמיכה מקצועית הם הכרחיים. הכרחי להתייחס לרווחה הרגשית, לא פחות מאשר להישגים הלימודיים, של כל ילד וכל מורה משום שללא חוסן רגשי איתן אף למידה משמעותית לא תוכל לשגשג.
משכית גילן שוחט היתה בעבר מנהלת המרכז החינוכי בבית החולים לילדים שניידר, וכיום היא משנה למנכ"לית עמותת EmotionAid, שפיתחה את טכניקת ״עזרה ראשונה רגשית״ וכעת היא מועברת בקרב ארגונים רבים אשר מטפלים בנפגעי טראומה.
[1] https://ijhpr.biomedcentral.com/articles/10.1186/s13584-025-00682-8